ייעוץ | דעה נוספת | תמיכה ואירגון לתיקים מתנהלים בארץ ובחו"ל Advising | Second Opinion | Supporting and Leading Local & International File
האישה העובדת בעבודות ששכרן נמוך ואיננו מאפשר צבירת רכוש, זוכה אף היא בזכויות בר-רכוש הנצבר על-יד בן-הזוג. אבל השוויון פועל גם בכיוון ההפוך: מעמדה של האישה העובדת והצוברת רכוש, כשלצידה בן-זוג שהכנסתו איננה מאפשרת צבירת רכוש, חולקת מזכויותיה לבן זוגה. כלומר, יכול להיווצר מצב שרכוש אשר צברה האישה הדינמית והפעילה, עלול "להינגס" על-ידי בן-הזוג, שמסיבה זו או אחרת, פעילותו הכספית והרכושית נמוכה או אפילו אפסית.
התוצאה עלולה להיות, במקרים כאלה, שהרוחות החדשות אשר הביאו עימן אמנציפציה במעמד האישה יפגעו במעמדה של אשת-העסקים, העובדת ויגעה בפיתוח עסק, קריירה או משלח-יד.
בהקשר זה יש לזכור כי הרעיון הגלום במתן זכויות רכוש שוות לאישה הלא-עובדת התבססו, בין היתר, על המשמעות הרבה שיוחסה הן לעבודת האישה במשק-הבית, למען הבעל והילדים, והן להיותה "עזר כנגד" ותמריץ לקריירה של בן הזוג. אין ספק שלפחות מבחינה זו אי-אפשר לסווג את בן-הזוג הגברי כמטפל בילדים, באישה ובמשק-הבית, או כמשמש תמריץ לקריירה של אשתו, אלא במקרים נדירים. על מנת למנוע מצב של הפליה הפוכה, קרי הפליית האישה על הגבר, או אולי כדי להשוות את כוחם של שני המינים, עלול מצב אשת העסקים והקריירה להיות עגום כאשר מדובר יהיה ברכוש אותו צברה ממאמציה היא תוך כדי נישואיה לבעלה.
הדין הכללי הוא כי רכוש הנצבר במהלך הנישואין על-ידי אחד מבני הזוג שייך לשני בני הזוג גם לפי הפסיקה שהייתה עד לשנת 1973 כולל, וגם לפי החוק משנת 1974. אשר לזוגות שנישאו עד שנת 1973 יהיה שייך הרכוש לשני בני-הזוג וכל אחד מהם זכאי לתבוע את זכויותיובו, ואף את פירוקו בפועל, תוך כדי חיי הנישואין.
